ארגוני הג'האד העולמי מתבססים – גם בכפרים במזרח ירושלים
לארגוני הג'האד העולמי, על שלל שמותיהם, אזורי פעילות שונים, שיטות נפרדות, ומאפייניהם מיוחדים, אבל כולם הם ענפיו הסבוכים של גזע עץ, ששורשיו העמוקים יונקים ממקורות זהים. בכפרים שכבר מוריקים מדגלי חמא"ס במזרח ירושלים, הולכת ומתרחבת פעילותו של ארגון אסלאמי קטן אך קיצוני, דמוי אל קאעדה בשאיפותיו לפחות, שאחד מבכיריו מבהיר, כי ההבדל בין ארגונו לאל קאעדה של אוסאמה בן לאדן הוא טקטי בלבד, וכי המשותף להם הוא השאיפה לח'ליפות אסלאמית כלל עולמית, שתקום רק כאשר "פלסטין תשוחרר בג'יהאד".
ממש בחצר האחורית של ירושלים הולכת מפלגת "התחריר" הותיקה ומשנה את פניה בדרך לעוד ארגון ג'יהאדי: לא עוד הפצת רעיון ב"חוגי בית סגורים", אלא פיתוח של קאדרים אלימים, קשירת קשרים עם ארגוני הג'יהאד העולמי והקמת תאים ובסיסי פעולה. במערב ובכלל זה בישראל יש עדיין כאלו השואפים להקמת מדינה פלסטינית בעלת מאפיינים מדיניים מודרניים אולם בחלקים נרחבים ברחוב הפלסטיני המקצין גוברות דווקא הנטיות הדתיות להקמת ח'ליפות אסלאמית.
"חזב אלתחריר" היא מפלגה פונדמנטליסטית, שהוקמה במקורה כתנועה אסלאמית פלסטינית בשנת 1953 ובסיסה המרכזי כיום הוא בלונדון!!! מפלגת השחרור היא תנועה אסלאמית פוליטית, שאינה מכירה בחוקי המדינה באשר היא, ערבית או מערבית, ומבקשת לכונן מדינת הלכה. מטרות המפלגה, על פי מצעה הפוליטי, היא החזרת המוסלמים לחיות על פי חוקי הדת (שריעה) והפצת הדת האסלאמית (דעוה) בעולם כולו. מטרה זו אינה יכולה להתממש ללא איחוד כלל המוסלמים בעולם במדינה אחת, מדינת הח'לאפה.
החברות בתנועת "אלתחריר" סודית וחבריה מסתירים את פעילותם, בהוראות מלמעלה, זה עשרות שנים. התנועה מצרפת לשורותיה רק גברים ונשים מוסלמים שמאמצים את אורח החיים הדתי באדיקות יתרה ואת רעיונותיה. חוגי הנשים נפרדים מחוגי הגברים. עם זאת, באחרונה גבר הביטחון העצמי בארגונים כאלו, בהשראת אל קאעדה וחמא"ס, וכיום פועלת "אל תחריר" באופן גלוי למחצה לגיוס תומכים וחברים לשורותיה וכבר איננה מקפידה על עיקרון החוגים הסגורים והחשאיים. הפעילים פוקדים בתים בשיטת ה"גיוס מדלת לדלת". באירועים הציבוריים בולטים סממנים המוניים חדשים כהנפת דגלים שלטים ואף השתתפות גלויה של ערביי ישראל, המגיעים בשיירות של טיולים מאורגנים למזרח ירושלים. לתנועה גם אתרי אינטרנט - "חזב אלתחריר" ו"אלח'לאפה". כמו חמא"ס, גם ה"תחריר" מקיימת פעילות ציבורית גלויה במסגדים.
בשכם, בראמאללה ובטול כרם קיימים חוגים סגורים של חברים קיצוניים אך התאים בירושלים ובחברון הם הגדולים והפעילים ביותר. הקשר בין חברון לירושלים המזרחית איננו חדש: לקהילת המהגרים החברונים, שעברה לירושלים בתחילת שנות החמישים, עם תנופת הבנייה בעיר המזרחית, תפקיד מרכזי בהתבססות ה"תחריר" בעיר. לחברונים, אז כהיום, גם שמורה מסורת ההנהגה של התנועה מזה עשרות שנים. כבר אז, בשנות החמישים בלטו בירושלים המזרחית זרמים אסלאמיים פוליטיים ובהם "האחים המוסלמים", וכבר אז התנגד להם גורם אסלאמי רדיקאלי קטן, שנקרא מפלגת השחרור. חברי המפלגה נדחקו לשוליים ורבים עברו לכפרים נידחים במזרח ירושלים.
לפיכך, אין להתפלא על העובדה שמפלגת ה"תחריר" פעילה במזרח ירושלים לא פחות משהיא פעילה בחברון: עשרות ואולי מאות פעילי תחריר במזרח ירושלים מפעילים משמרות צניעות. אלו נוהגים להכות צעירים שנתפסו שותים אלכוהול או שהפרו את חובת הצום ומקרים רבים של הכאת צעירות שלבושן איננו צנוע דיו אירעו אפילו בקרבת העיר המערבית, אך בעיקר בסמטאות העיר העתיקה ובכפרים ממזרח לעיר. בימי שישי ובימי חג וצום ניתן להבחין בפעילים אלו בצמתים מרכזיים בקו התפר.
אנשי ה"תחריר" במזרח ירושלים מגלים חוצפה ותעוזה שלא איפיינו את התנועה בשנים הקודות, בהן נדחקו הפעילים לשוליים. אירוע הנעליים ברחבת המסגדים הוכיח את התסיס בתנועה: מסתבר, כי נשיא ארה"ב לא היה הראשון להריח את ריח ההשפלה בדמות הנעליים המצחינות שהשליך לעברו עיתונאי עיראקי: לפניו, היו אלו אנשי "חזב אל תחריר" שהיכו בנעליהם את שר החוץ המצרי בביקורו במסגד אלאקצאא' במזרח ירושלים. צמד נעליים אף פגע במצחו והביא את ראשי פת"ח למסע התנצלות בפני המצרים.
ה"תחריר" לא היססו להעליב את ערפאת בעלבון הצורב ביותר טרם מותו: אז, בעודו חולה ונצור בראמאללה, הפיצו אנשי "חזב אל תחריר" כרוז ברחובותיה של העיר העתיקה בירושלים וקראו שלא לקבור את ערפאת בבתי קברות מוסלמיים בכלל ובעיקר בירושלים "שכן ערפאת הוא יהודי ממוצא מרוקאי".
החוגים התחריריים בכפר עיזריה, מרחק הליכה מירושלים, נחשבים לפעילים ביותר, שם ניתן לאתרם בחצרות המסגדים. החוגים בכפר מונים מאות חברים. התחריר מפעילה גם תאים סטודנטיאליים קטנים באוניברסיטאות ביר זית ו"אלקדס" בראמאללה ובאבו דיס. גם גם סביב העיר ראמאללה פרושים תאים אחדים, כך למשל, פועלת "אלתחריר" בכפר ראס כרכר, ואת הפעילות מובילים ח'ליל עיסא פח'ידה ובאסם יאסין פח'ידה.
מחברון יצאה גם בשורת חמא"ס לגדה כולה, ובה התבססה חמא"ס יותר מבכל עיר אחרת. בחברון קיים שיתוף פעולה בין ה"תחריר" לחמא"ס, גם אם בין הפעילים מתגלעים לעיתים וויכוחים אלימים. הארגונים פעלו כתף אל כתף למשל, כדי להפיל את עיריית חברון, המזוהה עם הרשות הפלסטינית.
השיח' ע'סאן אלחמורי, מורה במקצועו, משמש כיו"ר התנועה בחברון ונחשב למנהיגה החשוב ב"שטחים". הוא שחתום, כפי הנראה, על המעבר מפעילות סגורה לפעילות המונים גלויה ונרחבת. לצידו פועלים שיח'ים נוספים: השיח' עצאם עמירה, המתגורר באזור חברון ופועל גם בראמאללה הוא אחד הפעילים הבולטים. בהטפותיו הקיצוניות הוא קורא למאמיניו להתאחד ולהקים ח'ליפות ע"י "ג'האד", להחזיר את הכבוד למוסלמים ולמגר את ישראל, בת חסותו של האימפריאליזם המערבי. גם השיח' החברוני, עבד אלוהאב ע'ית', שקורא לכונן מדינה אסלאמית ולהשיב את הח'ליפות, נחשב לפעיל בכיר ביותר ב"תחריר".
על כוחה של התנועה בחברון תעיד יוזמתה לערוך מבצע גיוס חברים באמצעות משדרים בתחנות רדיו. ההצלחה הביאה להתחזקות משמעותית בכוחה ובעצרות בעיר השתתפו לעיתים כשלושת אלפים פעילים. בעצרות אחדות של התנועה בחברון וגם בירושלים, כאמור, נכחו נציגים מהמגזר הערבי בישראל.
מנהיג חשוב מאוד של התנועה היה השיח' עבד-אל-ח'לף זלום (ושוב, ממוצא חברוני), פלסטיני שעבר לביירות, וירש את ת'קי א-דין נבהאני , האב-המייסד של התנועה, בשנת 1977. נראה, כי זלום איבד את השליטה בתנועה, ולמעשה שולטת בה קבוצת קיצונים, שבסיסה בלונדון. מנהיגה הנוכחי של התנועה הוא השיח' עאטה אבן ח'ליל אבו רישטה, שכמו קודמיו מזה שנים, מוצאו מחברון. על פי עיקרון הסודיות, מסתירה ה"תחריר" את מקום הימצאו, אך ההנחה היא שהוא פועל באחד המרכזים החשובים ביותר של התנועה כיום, בלבנון אבו רישטה שימש כדובר "חזב אלתחריר", אליה הצטרף במהלך לימודיו בשנים 61-60 באוניברסיטת קהיר.
רבים מפעילי המפלגה ברחבי העולם מחזיקים באזרחות אירופית, המשמשת מסווה ואמצעי עזר משפטי ומינהלי לפעילותם. מאז 1977 הקימה ה"תחריר" סניפים חדשים בארצות מוסלמיות, ובהן סודאן, אוזבקיסטן ופקיסטן. הסניף הפקיסטני, בהנהגתו של ד"ר עבד אל קאיום, הוקם ב- 1999, כנראה בעידודה של הנהגת ה"תחריר" בלונדון, והוא מפגין נוכחות רבה יותר באמצעות פרסום כינוסיו בעיתונות. גם פעילותה של "חזב אלתחריר" בלונדון נרחבת ביותר: עיתונאי בריטי סיפר, כי נדהם "מעוצמת האנטישמיות שלהם...הם היו גם ארסיים בהתקפותיהם נגד ההומואים והלסביות...". לפי דיווחים בכלי התקשורת בבריטניה, פעילי "חזב אלתחריר" מורחקים בדרך כלל ממרבית המסגדים, ונאלצים להפיץ את עלוניהם וכתביהם מחוץ להם.
לפי שעה, אין לתנועה כח "צבאי" ופעילותה מסתכמת בכנסים, הפגנות, חלוקת עלונים ופרסום ירחון בשם "אלועי" (המודעות). פעילי "חזב אלתחריר" מורחקים בדרך כלל ממרבית המסגדים, ונאלצים להפיץ את עלוניהם וכתביהם מחוץ להם. עם זאת, ב"תחריר" נשמעים קולות, שתובעים לפתוח בג'אהד נגד ישראל והמערב בדרך להקמת ח'ליפות אסלאמית וגם בכך סוטה המפלגה ממשנתה בעבר הלא רחוק. משנתה ה"רשמית" של ה"תחריר" אינה דוגלת ב"ג'יהאד עכשיו", שכן לתפיסתה, רק לח'ליף המוסלמי בעתיד, יש הסמכות להכריז על הג'יהאד. אולם גם חמא"ס, עם לידתה כתנועה המוכרת כיום מתוך מסגרות האחים המוסלמים ברצועה, שינתה את תפיסתה וקראה לג'יהאד עכשוי ולא הסכימה להסתפק רק בהכשרת הלבבות שתחיש את שלטון האסלאם.
לאלו המזלזלים בתופעת ה"תחריר" כדאי להזכיר: ה"תחריר" כבר הוכיחה שיש בכוחה לעבור מהטפה דתית לפעילות ג'יהאדית: תנועת בת של מפלגת ה"תחריר", תנועת המהאג'ירון, היא שאחראית לפעולת הטרור שביצעו שני המחבלים הבריטיים בישראל בחוף ימה של תל אביב - בפאב "מייקס פלייס". על פי מקורות אחדים, המחבלים הבריטיים שביצעו את הפיגוע ב"מייקס פלייס" צוידו על ידי אנשיו של מנהיג החמא"ס, עבד אל עזיז אלרנטיסי, שבניגוד לשיח' אחמד יאסין, דגל בהצטרפות החמא"ס לגי'האד העולמי. עוד, על פי הידוע, גם חוליית הרופאים הטרוריסטים באנגליה, שניסתה לפעול בגלזגו, מוצאה מתוך שורות ה"תחריר".
השיח' עמר בכרי, ממיסדי המפלגה ואיש החזית האסלאמית הבינ"ל, החי כיום בלונדון, (גורש מסוריה לאחר שגוייס בגיל צעיר על ידי "האחים המוסלמים" כדי להשתתף בניסיון ההפיכה נגד הנשיא אסד בסוריה, ב 1981) הצהיר, כי "החזית האסלאמית הבינלאומית תומכת כעת באופן אקטיבי ב'חמאס' וב'ג'יהאד האסלאמי הפלסטיני'. אנו אוספים תרומות כדי שניתן יהיה להמשיך במאבק; אנו מגייסים אנשי מיליציה; לעתים, אנו מטפלים בצרכי התעמולה של אותן קבוצות באירופה".
ה"חזית" , על פי אחד הפרסומים מטעמה, גייסה 160 מתנדבים בבריטניה ומימנה את נסיעתם לירדן, מתוך כוונה לחדור לגדה המערבית ולהצטרף לאינתיפאדה נגד ישראל. המפלגה אף מביעה עניין וצורך "לסייע להמשך ההתנגדות הלבנונית והאסלאמית...".
החזית פועלת בבריטניה גם כדי לגייס לוחמים להילחם בקשמיר, באפגניסטן, ובצ'צ'ניה. החזית טוענת, כי בבריטניה היא מפעילה רק מחנות לאימונים גופניים, אבל מתנדביה נשלחים למחנות צבאיים בדרום אפריקה, בניגריה, באפגניסטן, בקשמיר, ואף בארה"ב. מתגייסי החזית נשלחו גם ללבנון, שם הם עוברים אימונים במחנות פליטים פלסטיניים, כמו בעין אל-חלוה. החזית מצוייה בקשר עם חזבאללה ועם תנועות אסלאמיות כמו "עצבת אל-אנצאר", שנכללו ברשימת ארגוני הטרור של הממשל האמריקאי.
ח'אלד סעיד, מבכירי ה"תחריר" בגדמ"ע, אף מתאר את תפיסת העולם של הארגון וקובע כי "הג'יהאד הוא יסוד מרכזי בהפצת האסלאם ואחד משלוש היסודות הרעיוניים של המפלגה: האמונה, הח'ליפות והג'יהאד...". באשר לסוגייה הפלסטינית, אומר סעיד כי זו תשוחרר רק בג'יהאד, שיטהר אותה מישות היהודים.
גם הרשות הפלסטינית, כממשלות ערביות אחרות, בהן מצרים וירדן, מהווה מטרה לגיטימית בעניני ה"תחריר": על פי פרסומים של המפלגה, ממשלותיהן של המדינות המסלמיות נחשבות כלא אסלאמיות בשל אופן התנהלותן והן "מעכבות" את הקמת מדינת הח'לאפה ובכך גם את הפצת הדת והגעת "יום הדין". פעילי מפלגת ה"תחריר" יצאו נגד הבחירות ברשות הפלסטינית, בבחינת מה ש"נוגד את עקרונות הדת, היות המועמדים "חסרי דת ומצפון" ובשל החתימה על הסכמי אוסלו והוויתורים לצד הישראלי, המתוכננים על ידם לאחר עלייתם לשלטון...".
אגב, ה"תחריר" נוהגת לציין בתהלוכות מחאה אפילו את יום "הפסקת הח'ליפות האסלאמית בתורכיה ע"י כמאל אתאתורכ, מייסד תורכיה המודרנית..."
ברוך ידיד סא"ל מיל. מומחה לענייני ערבים
ברוך ידיד
